<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ה</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שלא לאכול דם דכתיב (ויקרא ז') כל דם לא תאכלו, ואמרו רבותינו (ת"כ פר' צו פרשה י' פרק דם שחיטה דף כ') כל דם אסור חוץ מדם דגים בצים וחגבים ודם אדם, דם דגים שכנסו (בקרקע) [בקערה] אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן, אבל אם יש בו קשקשים מותר, ודם בצים אסור מדרבנן, ודם בצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר, ואם היה על החלבון בלא קשר גם הדם מותר, אך אם נתפשט חוץ לקשר החלבון הביצה כולה אסורה, וכן אם נמצא על החלמון אפי' בלא קשר ויש שאין אוסרין כל הביצה אלא כשנמצא על הקשר אבל שלא על הקשר זורק אתא) הדם, ואם ספק אם היה הדם על החלבון או על החלמון הויא ספיק' דרבנן ולקול', ודם בני אדם (דם שחיט' דף כ"א) אם פירש אסור ואם לא פירש מותר וכדאמרינן בכתובות דדם שבין השינים מוצצו ואוכלו ושעל הככר גוררו ודם בהמה או עוף חייבין עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור, או דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל הזמן שמקלח אבל דם התמצית הוי בלאו גרידה, וכן דם האיברים שפירש אינו אלא באזהרה. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ובספר רבי' ברוך פסק דשלשה דינים יש בדם בצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצ' אסור' בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון אפי' כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם (ש"ע במדינות אלו נתפשט המנהג לאסור כל ביצה שיש בה דם).
<h2>דף כב.</h2>
הלב קורעו (כל הבשר דף ק"ט) ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ומוקי לה (כריתות דף כ"ב) בלב עוף שאין בו כזית אבל יש בו כזית חייב, ומשמע מתוך פי' הקונטרס אפילו בשלו, אך נראה דאחי קאי והיכא שנתבשל בקדרה יש שהיו רוצים לומר שאינו נאסר דשאני לב דשיע, אך אין לסמוך על זה דמאי דקאמר התם (פסחים דף ע"ד וכן בתוספו' שם וכל הבשר) שאני לב דשיע היינו דבעי למידחי טעמא דכבולעו כך פולטו אך למסקנא דמילתא דמתוקמא כבולעו כך פולטו, לא מתוקמא שאני לב דשיע, וקורעו לאחר בישולו דקאמר לאח' צלייתו קאמר אבל בקדירה צריך ששים (ש"ע ואפי' בדאיכא ס' לב עצמו אסור ויקלוף מעט סביב הלב) ואם נתבשל (מסברתו שהעלה מן הגמרא) בחתיכות קטנות ונמצא הלב מחוב' באחת מהם יש לחוש שמא תשאר אותה חתיכת לבדה במעט רוטב ותהא חתיכה נעשית נבלה מפני הלב הדבוק בה ואין בה ס' ויפלוט ברוטב ויאסור אחרת, ואותה אחרת תאסור אחרת, וכן כשמשימין החתיכה בפשטידא ויש שם שומן שמא נימוח השומן תחילה תחת החתיכה שהלב תלוי בה ותהא נעשית נבילה ואחר כך תהא הסמוכה לה ויאסרנה וכן כולם, אך המחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא בזהא). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) רק שיהי' בו ס' בין הכל ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כ"א על ידי רוטב ע"כ אותה לבדה שמחובר בה הלב אסור אם אין בו ס' והשאר מותרו' וכן לענין כבד, עכ"ל (ש"ע נוהגין להצריך ס' כנגד כל החתיכה שהלב דבוק בה ואפילו איכא ס' החתיכה שהלב דבוק בה אסור).
